בעקבות מות בעלה, אלמנה מבוגרת מוצאת את עצמה כמהה לחברה ולחום של מגע אנושי. הגעגועים שלה מובילים אותה לחפש את חברתו של סלואן ריידר, חברה קרובה של בעלה המנוח. בתחילה, המפגשים שלהם היו אפלטוניים נטו, שימשו כסוג של טיפול ותמיכה באלמנה המתאבלת. עם זאת, ככל שעבר הזמן והרגשות הפכו מוחשיים יותר, הגבול בין חברות לתשוקה התערפל. האלמנה מצאה את עצמה נמשכת לסלואן, תשוקה שהוחזרה לה. מה שנגלה לאחר מכן היה מפגש נלהב ואינטימי, מלא בתשוקה גולמית וכמיהה שלא נאמרה. האלמנה, שאבדה פעם ביגון, מצאה את עצמה מחודשת, גופה נענה למגע הסלואנים בצורה שלא נגעה בה מזה שנים. החדר התמלא בריח משכר של תשוקה, כשהאלמנה התמסרה לאינסטינקטים הראשוניים שלה, רוכבת על מגע המומחה בסלואנים ברעב שאינו יודע שובע. זה לא היה רק רגע של עונג, אלא מסע ריפוי, עדות לעוצמת החיבור האנושי ולחוסנה של רוח האדם.